פסק-דין בתיק ב"ל 40885-03-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.12.10 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערערת 43%  נכות (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערערת:

2.1        הועדה הרפואית לא שלחה המערערת לבדיקות על מנת לבדוק תלונותיה של המערערת.

2.2        על הועדה היה לקבוע אחוזי נכות גבוהים יותר מ- 20% הנכות שנקבעו למערערת בגין פיגור שכלי וזאת נוכח המסמכים שעמדו בפני הועדה.

            הועדה התאימה פריט ליקוי 34 ג' בעוד היה עליה להתאים בעניינה של המערערת פריטי ליקוי 34 ד' או ה'.

2.3        המערערת התלוננה על ליקוי ראיה ובועדה הרפואית לא ישב רופא בתחום העיניים.  המערערת סבלה מצניחת עפעף ולא נשלחה לכל בדיקה בעניין זה. לא ברור כיצד המומחה שנתן חוות דעתו בתחום העיניים קבע למערערת 0% נכות ולא שלח המערערת לבדיקה נוספת.

3.         טענות המשיב:

3.1        לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה והיא מפורטת ומנומקת. בפני הועדה עמדה חוות דעת של יועץ בתחום העיניים שקבע למערערת 0% נכות ב- 9/10 שלושה חודשים טרם התכנסות הועדה.  בפני הועדה לא עמד מסמך רפואי הטוען למצב חמור יותר בעיניים.

3.2        יתר טענות המערערת הן רפואיות. לועדה מסור שיקול דעת רפואי ובלעדי בבחירת סעיפי הליקוי והתאמת גובה הנכות. טענתו הכללית של ב"כ המערערת בדבר הצורך בהתאמת פריט ליקוי אחר עם אחוז נכות גבוה יותר אין לה כל ביסוס ומעמד משפטי, כאשר המערערת אינה מצביעה על כל מקור משפטי לקבלת טענה זו.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.         לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערערת ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לה.

8.         במסגרת ישיבתה מיום ה-28.12.10 שמעה הוועדה את תלונות המערערת (סעיף ד' לפרוטוקול), אשר ציינה, כי היא סובלת ממצב נפשי, כאבי ראש, כאבי בטן, לחץ דם גבוה ואינה רואה טוב.

9.         הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף ז' לפרוטוקול), ציינה כי המערערת נבדקה הן בתחום הפנימי והן בתחום הפסיכיאטרי ונשלחה לקבלת חוות דעת רפואית בתחום העיניים אותה אימצה הועדה.

באשר לתחום הפסיכיאטרי המערערת נבדקה על ידי פסיכיאטר מתחום הפגימה של המערערת אשר ציין, כי המערערת מאובחנת כסובלת מפיגור גבולי והפרעה חרדתית, כי לא נמסרו פרטים ספציפים בתוכן החשיבה המעידים על החמרה פסיכופטולוגית  וכי לא היה ביטוי לתכנים פסיכוטיים או דיכאוניים. הועדה מצינת כי היא עיינה במסמכים הרפואיים ומכתביו של ד"ר ג'בארין לרבות סיכום ביקור במרפאה לבריאות הנפש שער מנשה מ-  18.6.10 מהם עולה, כי המערערת אובחנה כסובלת מאפיזודה דיכאונית חוזרת וכי המערערת נוטלת תרופות מסוגים שונים וכי באבחנת פסיכולוג מהשנים 2007, 2008 אובחנה כסובלת מפיגור גבולי ומסוגלת לתפקד כעקרת בית.

משכך קובעת הועדה בתחום הפסיכיאטרי 20% נכות לפי פריט ליקוי 34 ג'.

כעולה מהחלטת הועדה זו נימקה החלטתה בעניין התחום הנפשי וביססה החלטתה על סמך המסמכים שעמדו בפניה באופן המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה.